תופעת פרסום לשון הרע והוצאת דיבה בפייסבוק הפכה לנפוצה למדי בשנים האחרונות. ידם של זריזי מקלדת "קלה על ההדק", והם "יורים לכל הכיוונים" ללא אבחנה ופוגעים אישית בשמם הטוב של אנשים שונים שנקלעו בדרכם.

בתי המשפט לא אחת נדרשים בשנים האחרונות להדביק את הקצב המסחרר של תופעת הביוש באינטרנט, אך עדיין לא מצליחים לעמוד בפרץ. אבל עדיין, הדרך המקובלת בחברה העכשווית לטפל בתופעת הביוש והפצת לשון הרע בפייסבוק וכנגד הוצאת דיבה רעה באינטרנט בכלל וברשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר בפרט היא באמצעות הגשת כתב תביעה לבית המשפט.

תביעת לשון הרע מוגשת במסגרת הוראות חוק איסור לשון הרע, שחוקק בשנת 1965. לפי הוראות החוק הזה, השמצות מכוונות בכתב, כשבפרסום הדברים אין קורטוב של תום לב, אין בהם שמץ של אמת והם אינם עומדים בחזקת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע – הפרסומים המהווים לשון הרע כמשמעו בסעיפים 1 (1-3) לחוק, וכן באופן משתמע לפי סעיף 3 לחוק, וניתן לתבוע בגין פרסום הדברים פיצוי כספי במסגרת תביעת לשון הרע.

פרסום לשון הרע מזכה את הנפגע מהוצאת דיבתו רעה בפיצוי כספי משמעותי, הנתבע בתביעת לשון הרע. כך למשל, חויבה חברת אמריקן לייזר לפצות את חברות קר שירותי רפואה ב-714 אלף שקל בגלל פרסום לשון הרע, לאחר ששופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב פסקו כי "הפרסומים היו חמורים ומכוערים, לקו בחוסר תום לב ובחוסר הגינות אלמנטרי ונעשו למען בצע כסף. בינם לבין חופש הביטוי ותחרות הוגנת אין ולא היה כלום".

פרשה מפורסמת יותר היא זו של העיתונאי יגאל סרנה מעיתון "ידיעות אחרונות", אשר התקבלה תביעת לשון הרע שהוגשה נגדו על ידי ראש והממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה. בית המשפט פסק כי עמידותם של אנשי ציבור כלפי ביקורת צריכה להיות גבוהה יותר, אך זאת כשמדובר בביקורת לגיטימית, ולא כשמדובר בפרסום המתיימר להיות עובדתי אבל אינו כזה, ואשר עלול להשפיל את בני הזוג נתניהו. בפוסט שפרסם סרנה ב"פייסבוק", תואר אירוע שבו סולק כביכול ביבי נתניהו מרכבו על ידי אשתו שרה נתניהו, ובפוסט אחר הוצגה תמונה מעובדת שבה בנימין נתניהו עומד כביכול בצד כביש ועוצר ׳טרמפ׳. בית המשפט חייב את העיתונאי סרנה לפצות את בני הזוג נתניהו בסך של 100,000 שקלים, בתוספת תשלום של 15,000 שקלים עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

מחלוקת בין השופטים
כדי לראות עד כמה השופטים חלוקים בדעותיהם ביחס לפרסומי לשון הרע בפייסבוק נראה כיצד פסק השופט רון סולקין במקרה שבו בעל סופרמרקט מהעיר ערד הושמץ בפייסבוק על ידי לקוחה שלא החזיר לה עודף משטר של 200 שקלים, הגם שהתברר כי שילמה בשטר של 100 שקלים. השופט סולקין חייב את מפיצת לשון הרע לפצות בסכום נמוך של 10,000 שקלים בלבד בגין פרסום לשון הרע בפייסבוק, כי לדבריו טרם הופנמה הנורמה המחייבת ריסון עצמי ברשתות החברתיות ו"חינוך הציבור אינו מתבצע באבחת חרב". עם זאת, הבהיר שם השופט סולקין כי על הציבור להפנים שלא לעולם חוסן ובעתיד ייתכן שיושתו פיצויים גבוהים יותר, ככל שלא תופנם החובה לנקוט בריסון עצמי.

מנגד, בפסק דין אחר נפסקו קביעות הפוכות לחלוטין בעקבות הגשת תביעת לשון הרע. בפסק דין ראשוני מסוגו שדן בהרחבה על נזקי הרשת החברתית "פייסבוק" קראה השופטת רותם קודלר-עיאש, מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, כי "הגיעה השעה לזעוק חמס על התופעה המכוערת של התנהלות בלתי-תרבותית" ברשת החברתית, שכן "מחובתו של בית המשפט להגן על שמו הטוב של האדם בחברה… ואולי אף ביתר שאת". בית המשפט הגיע למסקנה כי "חזקה על משתמשי ה'פייסבוק' כי הם יודעים כי תוכן אשר שלחו לחלל הרשת החברתית, מופץ מיידית הן לחבריהם והן לחבריו של מי שפרסמו על ה'קיר' שלו את התגובה או ה'פוסט' ".

בית המשפט דן שם בהרחבה בהשלכות הפרסומים השונים בפייסבוק והתריע מפני הנזקים הנגרמים לציבור הרחב. "אם בתקופה קדומה היו בני האדם מעבירים מסר בכיכר העיר, או באמצעות משלוח דברי דואר בתפוצה רחבה, הרי שבעידן הווירטואלי מועבר המסר למספר בלתי נתפס של בני אדם במאמץ מינימלי", הסבירה השופטת קודלר-עיאש, והסיקה מכך כי "נגישות הרשת החברתית, אפשרויות השיתוף המתוחכמות, העדרן של מגבלות כניסה לחלק מן הפרופילים של המשתמשים, האפשרות לראות את כל המוצג בפרופיל של המשתמש שלא הגביל את הכניסה ל'דף' שלו, מהוות יסוד להגדרת הפרסום באמצעות הרשת החברתית כפרסום על-פי לשון חוק איסור לשון הרע". לכן פסקה השופטת קודלר-עיאש פיצוי בסך של 37,000 שקלים, שגם הוא פיצוי נמוך יש להודות, וספק אם יש בו כדי להרתיע עברייני חוק ומפיצי דיבה רעה.

במקרה אחר, שהתגלגל לפתחה של השופטת יעל קלוגמן, מבית משפט השלום בנתניה, דובר בתושבת רמת גן אשר פרסמה "הודעה קבוצתית" במסגרת קבוצה בפייסבוק, ששני הצדדים השתתפו בה. בהודעה קבוצתית זו כתבה הנתבעת אל התובע (תושב נתניה): "אתה האפס הגדול ביותר שנתקלתי בו מימיי, ואני לא צריכה לפגוש אותך כדי לדעת את זה בוודאות מלאה. אתה חסר רגישות, מודעות, סביר להניח גם חסר נשמה. מעל הכול – אתה פשוט טיפש וחסר מושג, והמשפט 'בחור שמקיים יחסי מין עם בחורה לא משנה את חייה ולא רוצע את נפשה – הוא סך הכול עוסק בספורט מענג (בתקווה) לשני בני הזוג", מעיד על זה שאתה גם אנס. אין לי צל ספק שאנסת לאורך חייך. אתה אדם טיפש ונחות, ואני מקווה שאם מדובר ב'ספורט מענג' תלמד את הלקח בדרך המעשית…".

בעקבות פרסום הדברים הללו בקבוצה בפייסבוק, בית המשפט פסק כי מדובר בפרסום מכפיש ופוגע, וקבע מהטעמים שציין כי הנתבעת תפצה את הנפגע בסכום של 25,000 שקלים בגין פרסום לשון הרע. כמו כן, נקבע כי הפוגעת תשלם שליש מאגרת בית המשפט, וכן תשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 שקלים, והוצאות עדים מטעם שני הצדדים.

הפייסבוק כ"כיכר העיר"
בזכות הגשת תביעת לשון הרע, בתי המשפט ממשיכים לעמוד בפרץ הפרסומים המכפישים באתרי האינטרנט ובפייסבוק, שהפכו ל"כיכר העיר", ודומה כי הולכת ומתחזקת המגמה להחמיר עם מפיצי הדיבה וחורשי הרעה. בכל מקרה שבו נתקלתם בפרסום לשון הרע עליכם או על מכריכם, מומלץ להתייעץ עם עו"ד מומחה בתחום לשון הרע, שייעץ כיצד יש להגיש ולנהל תביעת לשון הרע.

חשוב לזכור כי לפי הוראות חוק איסור לשון הרע, פרסום לשון הרע על מישהו היא לא רק עוולה אזרחית, המאפשרת לנפגע לתבוע את זכותו בבית משפט ולבקש פיצויים, אלא היא גם עבירה פלילית בנסיבות מסוימות, כך שניתן להגיש תלונה במשטרה. אחד המאפיינים של העבירה הפלילית הוא כמות האנשים לגביהם בוצע הפרסום, אך המאפיין העיקרי הוא קיומה של כוונה לפגוע בנפגע. בלעדיה – אין אחריות פלילית. "כוונה לפגוע" היא "כוונות רעות ומזימות ארסיות".

ראוי לזכור כי בתי המשפט מתנהלים על פי חוקים, על פי סדרי דין מסוימים ועל פי דיני ראיות. לאור מורכבות ניהול הליכים משפטיים בתחום של תביעת לשון הרע, מומלץ להתייעץ עם עורך דין שמתמחה בתחום ושהוא בעל ניסיון מקצועי בליטיגציה בבתי המשפט השונים (השלום, המחוזי והעליון). משרדנו עוסק בייעוץ ובייצוג תובעים ונתבעים בהליכים של תביעת לשון הרע מזה שנים רבות, ועו"ד אורי ישראל פז מתמחה במיצוי הדין עם מפיצי דיבה ולשון הרע למיניהם בפרט לאחרונה ברשת האינטרנט וברשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר.